גזר דין בתיק תפ"ח 2965-06-11

השופט בן-ציון גרינברגר : 

1.          הנאשם הורשע בהכרעת דיננו מיום 18.2.13, פה אחד ולאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: מעשה סדום - לפי סעיף 347(ב) ע"פ סעיף 345(ב)(4) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"); מעשים מגונים - לפי סעיף 348(ג1) לחוק; חטיפה - לפי סעיף 369 לחוק; והדחה בחקירה - לפי סעיף 245(ב) לחוק.

2.          גזר הדין יינתן בהתאם להוראות חוק העונשין (תיקון מס' 113), תשע"ב - 2011 (להלן: "תיקון 113"), אשר נכנס לתוקפו ביום 10.7.12 וחל על הכרעות דין שניתנו לאחר המועד האמור, וכך גם בתיק זה.

אלה מעשי הנאשם על פי הכרעת הדין (תמצית):

3.           הנאשם היה בקשרי ידידות, לא אינטימיים, עם ע׳, ילידת 1985 (להלן: המתלוננת) ואחותה א׳, ילידת 1989 (להלן: א' או האחות). במהלך יום שישי, 30.5.10, בסמוך לשעה 19:00 אסף הנאשם את חברו, מ.ש (להלן: מ) ונסע עמו ברכבו מסוג פולקסווגן (להלן: הרכב) לבילוי בירושלים. במהלך הערב אמר הנאשם למ כי הוא ״ חרמן״, וכי בכוונתו ״ לשכב עוד הלילה עם החברה שלו״.

4.           אחרי ניסיונות התקשרות רבים, הצליח הנאשם ליצור קשר עם המתלוננת וא׳, אשר בילו באותה עת במועדון ״הקמפוס״ בתלפיות (להלן: המועדון). א׳ אמרה לנאשם כי יוכל לפגוש אותה ואת המתלוננת רק כשיצאו מהמועדון, כדי להסיע אותן הביתה. הנאשם ומ הגיעו למועדון, והמתינו ליציאת המתלוננת ואחותה. בסמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר יצאו המתלוננת ואחותה מהמועדון, פגשו בנאשם ובמ, ועלו לרכב. במקום שיסיע אותן הביתה, הנאשם הסיע את המתלוננת ואחותה לאולם השמחות ״גוטניק״ בגבעת שאול, בו עובד מ ובו הוא נוהג ללון מפעם לפעם, והארבעה ישבו שם בחדר.

5.           במשך שהייתם באולם גוטניק ניסה הנאשם שוב ושוב לגעת במתלוננת, לרבות עת נרדמה מתוך עייפות; והנאשם המשיך בניסיונותיו למרות שביקשה ממנו להפסיק. לאחר שהבינה המתלוננת כי לא תצליח לשים סוף לניסיונות הנאשם לגעת בה, נעמדה, וביקשה מן הנאשם שיסיעה ואת אחותה אל ביתה של א׳ בשכונת קריית יובל בירושלים. הנאשם והמתלוננת יצאו אל הרכב, בעוד מ וא׳ מתעכבים כדי לסגור את האולם. ברגע שנכנסה המתלוננת לרכב, והתיישבה בכיסא שלצד הנהג , נעל הנאשם את הדלתות, ונסע מהמקום, כשהוא מותיר את מ וא׳ מאחור. המתלוננת שאלה את הנאשם לפשר מעשיו, וביקשה מהנאשם לחזור ולאסוף את אחותה, אך הנאשם לא ענה, והמשיך בנסיעה לעבר יער ירושלים.

6.           במהלך הנסיעה צלצל מכשיר הטלפון של המתלוננת. כשביקשה המתלוננת לענות, חטף הנאשם מידיה את מכשיר הטלפון הסלולארי, והניח אותו בדלת הנהג.

7.           למרות תחינותיה של המתלוננת, המשיך הנאשם בנסיעה, עד שעצר את הרכב בפינה נסתרת ביער ירושלים. הנאשם החל לגעת בחזה של המתלוננת. המתלוננת סילקה את ידיו של הנאשם ואמרה לו להפסיק, אך הנאשם התעלם מבקשתה, וניסה לפתוח את מכנסיה של המתלוננת.

8.           בשלב זה יצא הנאשם מהרכב, פתח את דלת הקדמית הימנית של הרכב, התיישב צמוד למתלוננת במרווח שלפני מושב הנוסע עליו ישבה, והמשיך לגפף את גופה. המתלוננת המפוחדת בכתה וביקשה מהנאשם שלא יאנוס אותה. המתלוננת ניסתה לשכנע את הנאשם להניח לה, ובין היתר אמרה לו כי היא נמצאת בתקופת המחזור החודשי שלה.

9.           הנאשם, בתגובה, חיבק וליטף את המתלוננת, אך המשיך לשלוח את ידיו לעבר איבר מינה, ודרש מן המתלוננת להוכיח לו כי היא במחזור. על מנת לעשות כן, המתלוננת פשטה מעט את בגדיה, הוציאה מאיבר מינה טמפון כדי להוכיח את אמיתות דבריה, הראתה אותו לנאשם, וביקשה ממנו שיניח לה. ואולם הנאשם, שגמר אומר לבעול אותה, התעלם מכל בקשותיה, והחליט להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. הנאשם יצא ונעמד מחוץ לרכב, הוא חשף בכוח את ישבנה של המתלוננת, וסובב אותה לעברו בכוח, כשישבנה של המתלוננת מופנה כלפיו. הנאשם פשט את מכנסיו ותחתוניו, והחדיר בכוח את איבר מינו אל תוך פי הטבעת של המתלוננת.

10.        הנאשם ביצע תנועות משגל, כשאיברו בתוך פי הטבעת של המתלוננת, כשהוא מחזיק את המתלוננת בכוח, עד שבא על סיפוקו. כל אותה העת בכתה המתלוננת בשל הכאב הרב שחשה ובשל תחושת ההשפלה.

11.        הנאשם התלבש, חזר אל כיסא הנהג, וצעק למתלוננת להסתלק מהרכב. המתלוננת התחננה בפני הנאשם שיחזיר אותה לביתה. הנאשם הסכים, ונסע חזרה לכיוון גבעת שאול. כאשר הגיעו הנאשם והמתלוננת לאולם השמחות, שם המתינו מ וא׳, החלה א' מיד לצעוק על הנאשם ושאלה את הנאשם: ״למה ברחת?״, אך המתלוננת, שפחדה מהנאשם, אמרה לאחותה לשתוק, ולעלות לרכב. א׳ ומ עלו אל הרכב, והנאשם נסע אל ביתה של א׳.

12.        רק לאחר שנסע הנאשם מהמקום, סיפרה המתלוננת בבכי לאחותה את אשר אירע לה. א׳ התקשרה מיד לנאשם, קיללה אותו ואמרה לו שהוא אנס, ושהוא עוד ישלם על מעשיו. הנאשם אמר לא׳ כי הוא רוצה לבוא ולדבר אתה, אך א׳ אמרה לו שלא יעז לבוא. הנאשם ומ חזרו בכל זאת לביתה של א׳, ובקשו להיכנס. הנאשם נכנס והתחנן בפני א׳ שלא תלך למשטרה, ובתמורה ידאג לפצות את המתלוננת בפיצוי כספי.

13.       במעשיו האמורים לעיל כפה הנאשם על המתלוננת בכוח ובאיומים לנסוע עמו ברכבו, שלא מרצונה, ביצע במתלוננת מעשים מגונים תוך שימוש בכוח ואמצעי לחץ אחרים, לשם גירויו וסיפוקו המיני, וביצע במתלוננת מעשה סדום שלא בהסכמתה החופשית, תוך התעללות בה לפני המעשה, בזמן המעשה ואחריו. כמו כן ניסה הנאשם להניע אדם שלא ימסור הודעה בחקירה על פי דין, בדרך של מתן טובת הנאה.

14.       במסגרת פרשת גזר הדין הוגשה מטעם המאשימה חוות דעת בדבר הערכת מסוכנות בעניינו של הנאשם, בהתאם לסעיף 6 ל חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו - 2006. חוות הדעת האמורה מעלה, כי הנאשם יליד 1981, ישראלי, ערבי מוסלמי, נשוי + 4 ילדים, תושב שועפט בירושלים, הינו בן בכור מבין 10 ילדים; אביו, כבן 58, עבד בעבר בתור מנהל עבודה בבניין, וכעת הוא סובל מנכות בעקבות התקפי לב, ואמו, כבת 53, הינה עקרת בית. הנאשם גדל לאורך כל חייו בשועפט, סיים 12 שנות לימוד ובמשפחתו מתקיים מצב כלכלי סביר. הוא מתאר כי הוריו השגיחו עליו מאוד לבל ידרדר לפלילים או לסמים ועל כן, לאחר שעות הלימודים נהג בדרך כלל לשבת בבית, מיעט להסתובב עם בני גילו, ורק מגיל 15 לערך החל להסתובב בעיר העתיקה עם חבריו, וגם אז הצרו ההורים את צעדיו. בחופשות עבד הנאשם בעבודות מזדמנות, ולאחר סיום שנות הלימודים החל לעבוד בתחומים שונים: פתח חנות לתיקון מחשבים; מאוחר יותר, עבד בחברת "יס" במשך כשנתיים וחצי; עבר תקופת אבטלה קצרה אשר לאחריה החל לעבוד בתור סדרן הובלות בחברת משאיות, שם עבד כשנתיים; ולאחר שסיים לימודי נהיגה על משאית, קנה רכב והחל להסיע שב"חים. הנאשם נעצר ונשפט פעם אחת בגין הסעת שב"חים, כפי שמופיע במרשם הפלילי שלו. בגין עבירה זו אף נגזר עליו מאסר בפועל של 3 חודשים, והנאשם זכה לשחרור מוקדם. לאחר שחרורו, החל לעסוק באיסוף מתכות ואף פתח עסק בתחום זה, אלא שלאחר כשנתיים, העסק קרס. מאז ועד היום עובד הנאשם בעבודות מזדמנות, וכעת - תוך שממתין לגזר דינו - הנאשם שוב אינו עובד.

15.       הנאשם התחתן בשנת 2001, בהיותו כבן 20, עם קרובת משפחה שהייתה אז בת 19. אשתו של הנאשם היא עקרת בית. הנאשם ואשתו וארבעת ילדיהם מתגוררים היום בשכירות בשועפט בדירת חדר וחצי. לדבריו, בתקופה הרלבנטית לעבירות בהן הורשע, רב עם אשתו והיא עזבה אותו לבית הוריה יחד עם הילדים. לטענתו, הוא אינו זוכר את הרקע למריבה, המכונה על ידו כ"משהו קטן", אולם מדבריו עולה כי הקרע בין השניים נמשך תקופה ממושכת. במצב זה, לאחר שנותר לבדו בביתו במשך כ- 40 יום, החליט למצוא קשר אינטימי, ולדבריו, "הלכתי לחפש מישהי". בעקבות כך נסע עם חברו ברחבי העיר ירושלים, והשניים פגשו את שתי האחיות, המתלוננת ואחותה א'. הנאשם פירט בפני עורך חוות הדעת כי לאחר היכרות קצרה החל לקיים יחסי מין עם המתלוננת בהזדמנויות שונות ולטענתו, מעולם לא קיים יחסי מין אנאליים עם המתלוננת. הנאשם מתאר כי השניים נפגשו בתדירות משתנה והכירו אחד את השנייה במשך תקופה העולה על שנה. לדבריו, זמן קצר לאחר שהכיר את המתלוננת, חזרו אשתו וילדיו הביתה, אולם, הוא המשיך גם לאחר מכן להיפגש עם המתלוננת בהזדמנויות שונות ולקיים עמה מגעים מיניים. לטענתו, המתלוננת מעולם לא סירבה למגע מיני עמו, ויתרה מזו - לגרסתו, כל המפגשים שביניהם התקיימו רק ביוזמתה של המתלוננת, כשלדבריו " לי עד היום אין מספר שלה, היא מתקשרת".

16.       באשר לאירועים אשר בגינם הורשע, חזר הנאשם על גרסתו בה דבק במשך של ההליך שהתנהל נגדו, לפיה, הוא אומנם התכוון אותו לילה לקיים יחסים עם המתלוננת, ברם, לטענתו, המתלוננת שיתפה פעולה ורצתה אף היא במגעים כאלה, ולשם כך אף הסכימה מרצונה החופשי לנסוע עמו ליער ירושלים; אלא, שתוך כדי הנסיעה, התקשר אליה בעלה מספר פעמים, ולאחר שהבינה כי בעלה גילה את העובדה שהיא מבלה עם גברים אחרים, נכנסה ללחץ חמור, אשר גרם לה לחזור בה מהסכמתה לקיים עם הנאשם יחסי מין אותו לילה. לא זו אף זו, לטענת הנאשם, חששותיה מבעלה הם אשר גרמו לה להעליל עליו את העלילה, כאילו שביצע בה מעשים מיניים בכוח ובכפייה, בניגוד לרצונה. כאמור, הנאשם הכחיש מכל וכל כי ניסה ליצור כל מגע אינטימי עם המתלוננת, מן הרגע שהודיעה לו כי היא אינה מעוניינת בכך, ולדבריו, לא ניסה לכפות עליה מגע מיני מכל סוג.

17.       בחוות הדעת מצוין כי הנאשם נשאל מדוע לא כיבד את בקשת המתלוננת שיחזיר אותה לאחותה מיד לאחר שהודיעה כי אינה מעוניינת לקיים עם הנאשם יחסים. על כך ענה, " לקחתי אותה לבית לחם, אז בישראל חשבתי שזה אולי בסדר, לא חשבתי שזה לא בסדר, אני רציתי, למה לא?". כמו כן, חזר והדגיש, כי "ז ה לא היה בכוח, רק אמרה שרוצה לחזור, לא משכתי אותה בכוח". על בסיס אמרות אלו של הנאשם, ואחרות כדוגמתן, מסיק עורך חוות הדעת את הדברים הבאים: